המסע שלי עם דניאלה

ראשי >המסע לילדים>"המסע" שלי עם דניאלה
דניאלה (כמובן שם בדוי לשמירת פרטיותה) היא תלמידה חביבה מכתה ד' ,היא באה אלי
מנודה ועצובה לדניאלה היו יחסים מאד טעונים עם בני, (ובעיקר בנות) כיתתה יחס רצוף ריבים וחרמות אינסופיות ,במיוחד עם שמרית ילדה-מתחרה שלא חדלה מלהציק לה ולהסית את כל הכתה נגדה. כמעט שלא היה שבוע בלי "תקריות" כמעט יום-יום.,
המורה כבר "הרימה ידיים" החליטה לא להתערב יותר, היא מאסה במריבות האינסופיות וחשבה שאולי התעלמות תעזור .אך שום דבר לא הועיל . היא גם ביקרה לעיתים קרובות בחדרה של המנהלת שניסתה דרכים חינוכיות . דניאלה הבינה שאין לדבר פתרון .היא שקעה בעצבות וברחמים עצמיים
בצר לה היתה מבלה את מרבית ההפסקות בטלפון הנייד עם אמה ,שניסתה לעזור ולהקשיב ככל שיכלה.
ותארו לכם,מסכת העינויים הזו היא כבר מכתה א'!!!
אני,החלטתי לפגוש אותה למספר פגישות ולאחר מכן לעשות גם "עבודה" בכתה.
אני מוכרחה לציין שדניאלה באמת שיתפה פעולה באופן יוצא מן הכלל .כבר במפגש השני
(הראשון היה מפגש הכרות קצר) עשינו "מסע" שלאחריו לא ניכרו שינויים גדולים,אולם
מפגישה לפגישה השינוי היה דרמטי ,דניאלה הפנימה כל כך בקלות את הדרך ,החלה
להשתמש בכוחותיה שלה .,לאחר המפגש הרביעי (!!!)המורה באה אלי נרגשת ,היא שלחה מכתב לאם בו דיווחה על השינוי שחל בדניאלה .זה היה נראה באמת כמו קסם .לפתע פסקו המריבות
דניאלה החלה להתרכז יותר בשיעורים .הטלפונים לאמה כמעט פסקו לחלוטין , דניאלה נרגעה
לא היה כלל צורך להיכנס לכל הכיתה.
ואני, עמדתי נפעמת באמת כלא מאמינה!, זה היה מרגש מאד התהליך היה אינטגרטיבי ושילב דברים נוספים אך ,אינני יכולה לתאר את העבודה ללא המסע. אין ספק שזהו כלי עצמתי עמוק ומקצר, זה היה תענוג אמיתי לחזות ולחוות את "הפלא" –
ומאז -. ברוך ה' ,"כל יום קורים ניסים" – פשוט כיף ללוות ילדים .


דניאלה (כמובן שם בדוי לשמירת פרטיותה) היא תלמידה חביבה מכתה ד' ,היא באה אלי
מנודה ועצובה לדניאלה היו יחסים מאד טעונים עם בני, (ובעיקר בנות) כיתתה יחס רצוף ריבים וחרמות אינסופיות ,במיוחד עם שמרית ילדה-מתחרה שלא חדלה מלהציק לה ולהסית את כל הכתה נגדה. כמעט שלא היה שבוע בלי "תקריות" כמעט יום-יום.,
המורה כבר "הרימה ידיים" החליטה לא להתערב יותר, היא מאסה במריבות האינסופיות וחשבה שאולי התעלמות תעזור .אך שום דבר לא הועיל . היא גם ביקרה לעיתים קרובות בחדרה של המנהלת שניסתה דרכים חינוכיות . דניאלה הבינה שאין לדבר פתרון .היא שקעה בעצבות וברחמים עצמיים
בצר לה היתה מבלה את מרבית ההפסקות בטלפון הנייד עם אמה ,שניסתה לעזור ולהקשיב ככל שיכלה.
ותארו לכם,מסכת העינויים הזו היא כבר מכתה א'!!!
אני,החלטתי לפגוש אותה למספר פגישות ולאחר מכן לעשות גם "עבודה" בכתה.
אני מוכרחה לציין שדניאלה באמת שיתפה פעולה באופן יוצא מן הכלל .כבר במפגש השני
(הראשון היה מפגש הכרות קצר) עשינו "מסע" שלאחריו לא ניכרו שינויים גדולים,אולם
מפגישה לפגישה השינוי היה דרמטי ,דניאלה הפנימה כל כך בקלות את הדרך ,החלה
להשתמש בכוחותיה שלה .,לאחר המפגש הרביעי (!!!)המורה באה אלי נרגשת ,היא שלחה מכתב לאם בו דיווחה על השינוי שחל בדניאלה .זה היה נראה באמת כמו קסם .לפתע פסקו המריבות
דניאלה החלה להתרכז יותר בשיעורים .הטלפונים לאמה כמעט פסקו לחלוטין , דניאלה נרגעה
לא היה כלל צורך להיכנס לכל הכיתה.
ואני, עמדתי נפעמת באמת כלא מאמינה!, זה היה מרגש מאד התהליך היה אינטגרטיבי ושילב דברים נוספים אך ,אינני יכולה לתאר את העבודה ללא המסע. אין ספק שזהו כלי עצמתי עמוק ומקצר, זה היה תענוג אמיתי לחזות ולחוות את "הפלא" –
ומאז -. ברוך ה' ,"כל יום קורים ניסים" – פשוט כיף ללוות ילדים .


חיפוש