מבוא

ראשי >סדנאות>מבוא לסדנה לפריצת דרך

מה שלומך?

 שאלה בנאלית.

אנו שואלים אותה אחרים ואנשים שואלים אותנו כל יום. כל הזמן.

לרוב אנו עונים: בסדר...שורדים...חיים...ב"ה...

אם היינו אומרים את האמת...

            מי באמת היה מקשיב?

                למי יש זמן בשבילנו?

                        (הכי פחות...לנו)

ואם שאלת את עצמך באמת את השאלה : מה שלומך?

מה ענית לעצמך:

תלוי, אם נחמדים אלי אז אני מרגיש/ה טוב.!

אם כועסים עלי אני כעוס/ה.

אם מחמיאים לי, אני בעננים.

אם מבקרים  אותי אני "על הקרשים".

                                             לא נמאס לכם?

להיות תלויים במה שקורה בחוץ? בסביבה ?

לא נמאס לכם להיות נתונים למצבי רוח?

של אחרים? שלכם? כמו "קבצנים" ?

איך זה היה מרגיש לו היינו כל כך בוטחים בנו,?

כל כך מחוסנים .ששום דבר לא היה

הורס אותנו ו"מפיל" אותנו.

איך היו החיים נראים לו היינו שמחים יותר ?

תלויים פחות בסביבה ? מצליחים לנהל

את רגשותינו? הופכים ל"בעלי הבית".

אוספים בחזרה את כל הכוח שהשארנו אצל אחרים!

למה זה בעצם קורה?

למעשה אנחנו כמו "מתוכנתים" ,

פשוט זה מה שלמדנו מגיל אפס .

כל מיני אמונות של איך צריך להתנהג ?

ולמה אסור לכעוס? להרגיש?

"למה גברים (בנים) לא בוכים?"

ולמה לצחוק ו"לעשות קצת שטויות" זה לא רציני ולא בוגר.

וכל הזמן סיפרו לנו מה מצפים מאיתנו.

ולחשוב ש"ככה זה בחיים"....

תחושה כזו של הישרדות.

בא לכם משהו חדש?

"לצאת קצת מהקופסא"?

לחשוב ולהרגיש אחרת.?

 מתי פינית לעצמך כמה דקות של שקט ...

בלי טלפונים...בלי ספר ...בלי מוסיקה ...בלי כלום

זמן נטו ...להיות עם עצמך.

כן, הכל יותר חשוב

הכל יותר דחוף...

הילדים..(כמובן.) הבעל...העבודה....הבית

הכלים...החברה...השכנה...הכל

יותר חשוב ויותר דחוף ..

                            נו???? עד מתי?

                         מה אנשים שהשתתפו מספרים -קראו כאן (לחצו)
 

 הגיע הזמן...

העניקו לעצמכם מתנה ...

רוצים ???????????

לשמוע עוד!!!


 



מה שלומך?

 שאלה בנאלית.

אנו שואלים אותה אחרים ואנשים שואלים אותנו כל יום. כל הזמן.

לרוב אנו עונים: בסדר...שורדים...חיים...ב"ה...

אם היינו אומרים את האמת...

            מי באמת היה מקשיב?

                למי יש זמן בשבילנו?

                        (הכי פחות...לנו)

ואם שאלת את עצמך באמת את השאלה : מה שלומך?

מה ענית לעצמך:

תלוי, אם נחמדים אלי אז אני מרגיש/ה טוב.!

אם כועסים עלי אני כעוס/ה.

אם מחמיאים לי, אני בעננים.

אם מבקרים  אותי אני "על הקרשים".

                                             לא נמאס לכם?

להיות תלויים במה שקורה בחוץ? בסביבה ?

לא נמאס לכם להיות נתונים למצבי רוח?

של אחרים? שלכם? כמו "קבצנים" ?

איך זה היה מרגיש לו היינו כל כך בוטחים בנו,?

כל כך מחוסנים .ששום דבר לא היה

הורס אותנו ו"מפיל" אותנו.

איך היו החיים נראים לו היינו שמחים יותר ?

תלויים פחות בסביבה ? מצליחים לנהל

את רגשותינו? הופכים ל"בעלי הבית".

אוספים בחזרה את כל הכוח שהשארנו אצל אחרים!

למה זה בעצם קורה?

למעשה אנחנו כמו "מתוכנתים" ,

פשוט זה מה שלמדנו מגיל אפס .

כל מיני אמונות של איך צריך להתנהג ?

ולמה אסור לכעוס? להרגיש?

"למה גברים (בנים) לא בוכים?"

ולמה לצחוק ו"לעשות קצת שטויות" זה לא רציני ולא בוגר.

וכל הזמן סיפרו לנו מה מצפים מאיתנו.

ולחשוב ש"ככה זה בחיים"....

תחושה כזו של הישרדות.

בא לכם משהו חדש?

"לצאת קצת מהקופסא"?

לחשוב ולהרגיש אחרת.?

 מתי פינית לעצמך כמה דקות של שקט ...

בלי טלפונים...בלי ספר ...בלי מוסיקה ...בלי כלום

זמן נטו ...להיות עם עצמך.

כן, הכל יותר חשוב

הכל יותר דחוף...

הילדים..(כמובן.) הבעל...העבודה....הבית

הכלים...החברה...השכנה...הכל

יותר חשוב ויותר דחוף ..

                            נו???? עד מתי?

                         מה אנשים שהשתתפו מספרים -קראו כאן (לחצו)
 

 הגיע הזמן...

העניקו לעצמכם מתנה ...

רוצים ???????????

לשמוע עוד!!!


 



חיפוש