מה שלומך?

21.04.2013 (12:00)

מה שלומך?שאלה בנאלית .אנו שואלים אותה  אחרים ואנשים שואלים אותנו כל יום .כל הזמן.


 לרוב אנו עונים: בסדר...שורדים...חיים...ב"ה... אוי ואבוי אם היינו אומרים את האמת... מי באמת היה מקשיב? למי יש זמן בשבילנו?.  מתי לאחרונה שאלת את עצמך: באמת את השאלה : מה שלומך?ומה ענית לעצמך: תלוי אם נחמדים אלי אז אני מרגיש/ה טוב .אם כועסים עלי אני כעוס/ה. אם מחמיאים לי ,אני בעננים .אם מבקרים אותי אני על הקרשים. לא נמאס לכם ? להיות תלויים במה שקורה בחוץ? בסביבה ? לא נמאס לכם להיות "קבצנים "של אהבה? של יחס? איך זה היה מרגיש לו היינו כל כך בוטחים בנו, כל כך מחוסנים .ששום דבר לא היה הורס אותנו ו"מפיל" אותנו.

אני רואה את "הרמת הגבה" –מה? זה אומר שאנו הופכים להיות אדישים? חסרי רגשות? מובן שלא .מובן שאיננו רוצים להיות נטולי רגשות ..ברור שאין זו הכוונה .. אבל איך היו החיים נראים לו היינו שמחים יותר ,תלויים פחות בסביבה ? מצליחים לנהל את רגשותינו? הופכים ל"בעלי הבית. אוספים בחזרה את כל הכוח שהשארנו אצל זולתינו.! למה זה בעצם קורה? למעשה אנחנו "מתוכנתים" ,פשוט זה מה שלמדנו מגיל אפס . כל מיני אמונות של איך צריך להתנהג ? ולמה אסור לכעוס? להרגיש? למה גברים (בנים) לא בוכים? ולמה לצחוק ו"לעשות קצת שטויות" זה לא רציני ולא בוגר. וכל הזמן סיפרו לנו מה מצפים מאיתנו. ולחשוב ש"ככה זה בחיים"....תחושה כזו של הישרדות. לא נמאס לכם לנהוג כמו אוטומטים? בא לכם משהו חדש? "לצאת קצת מהקופסא" לחשוב ולהרגיש אחרת. מתי פינית לעצמך כמה דקות של שקט ... בלי טלפונים...בלי ספר ...בלי מוסיקה ...בלי כלום זמן נטו ...להיות עם עצמך. האמת העצובה יותר שמי שהכי הרבה אין לו זמן בשבילנו ... ניחשתם...זה אנחנו.. כן, הכל יותר חשוב הכל יותר דחוף... הילדים..(כמובן.) הבעל...העבודה....הבית הכלים...החברה...השכנה...הכל יותר חשוב ויותר דחוף ..

 

עשו זאת

אפשר להגיב בשקט וברוגע 

 

 

 

 

הוספת תגובה
RSS Feed 

חיפוש