איך מתמודדים עם רגעים מעיקים של בדידות?

30.01.2014 (12:00)
בדרך משדה התעופה תקפה אותי עצבות של הפרידה .זה היה יותר מדי : קודם הבן ואחרי כמה ימים גם האיש שלי .פרצתי בבכי וחשבתי איך אני שורדת? ומה אני עושה כל כך לבד?..
בני החייל היחיד שנותר בארץ וגם הוא בא פעם ב17 ימים.וכך נותרתי לבדי בביתי הגדול והמרווח.
חזרתי הביתה ותחושת ריקנות מילאה אותי ,אני מכירה את התחושה הזו אחרי חגים ואורחים.לא פעם אירחתי בביתי אנשים רבים ולאחר לכתם יש תחושת הקלה מלווה בריקנות.
חזרתי לבית הריק ותחושה מעיקה רבצה עלי. גם זו תחושה מוכרת ברגעים של לבד.... ישבתי על הכורסא מליאה רחמים עצמיים ומעכלת את מצבי החדש
הזמני... יצרתי שקט בתוכי , נמצאת בתוך הרגשות .ואז...מתוך השקט ... אני שומעת את עצמי שואלת : רגע,זה מה שהולך להיות לי חודש? כל פעם לבוא הביתה ולהרגיש
את המועקה.?משהו בי התקומם...לא מוכנה !.
ממש לא בא לי.

מה עושים? אפשר כמובן ללכת לחברים, לבלות, למצוא עיסוקים.. למלא את הזמן כמה שיותר...סוג של בריחה..לא? עבר יום ...חזרתי מעיסוקי ...נכנסתי הביתה ...שוב מועקה..
שוב אותה תחושה...זה רק הרגל....זה רק הרגל...זה דפוס .אני שומעת קול בתוכי, כן ,יש כאן איזושהי אמונה/מחשבה אודות ה"לבד" .אני פתאום קולטת : שואלת את עצמי : איזה אמונה יש פה?
אני נזכרת באמי ע"ה שכאשר היתה לבד ,היתה יוצאת לחדר המדרגות כי היא לא יכלה להיות לבד....עולים בי כל מיני משפטים. "לבד זה לא נעים " הבדידות קשה" הבדידות מעיקה,"" לא טוב היות האדם לבדו".וכו' אני אומרת לעצמי : אני הולכת ל"שבור" את הדפוס הזה, זו אמונה מגבילה , שגורמת למועקה ותחושה קשה.זה סוג של הרגל...
כולנו יודעים שזה לא פשוט לשנות הרגלים.אבל זה אפשרי. זה דורש אבחנה מודעות שינוי (שכולל ביצוע) התמדה ועקביות.חזרה, הטמעה.

איך מתחילים את השינוי?
ראשית במקום נקודה בסיום המשפט ,נתחיל לשים סימן שאלה. "לבד זה לא נעים"! –זהו משפט שכאילו קובע איזושהי פרדיגמה,אמונה איך דברים צריכים להיות .מין אמירה שמעצבת את
התנהלותינו הרגשית והמעשית .אם אני חושבת שלבד זה לא נעים, זה אומר שכל פעם שאני לבד אני מרגישה לא נעים ,עולה מועקה ,תסכול וכד'.  מה קורה כששמים סימן שאלה????
לבד זה לא נעים?. אמרתי לעצמי : לבד יכול להיות מאוד נעים.מה? לא נעים לי בחברת עצמי? הסתכלתי במראה ואמרתי :נהדר ,אנחנו הולכות להנות ביחד. כן, יש המון יתרונות ללבד.אפשר לעשות רק מה שבא לי .אני לא צריכה להכין לאף אחד .לא לדבר .בקיצור : מצאתי את כל היתרונות. בלהיות לבד .כך,בכל פעם שנכנסתי הביתה והמועקה עלתה באופן אוטומטי.עצרתי לרגע ,הזכרתי לעצמי שזה רק הרגל . בכל יום .עשיתי את השינוי חזרתי על המשפט הרצוי : לבד זה יכול להיות נעים...וראה זה פלא: המועקה אט אט חלפה עברה. וכעבור ימים לא רבים
מצאתי עצמי שמחה ומאושרת ונהנית מאוד בחברת עצמי.

זה מאוד כיף לחשוב שאכן ניתן לשנות הרגלים ישנים.
הפכו את הבדידות ללבדות.למשהו חיובי ,נעים. זה אפשרי....
הוספת תגובה
RSS Feed 
1 תגובות לכתבה
1. האהבה שלנו el-ad my 2006/04/30 02:18

חיפוש