המסע שלי לפולין

24.12.2015 (12:00)

 אוקטובר 2015

יש לי כל כך הרבה מה לספר ומה לתת

הייתי במשלחת לפולין. חזרתי בשבוע שעבר.

זו הייתה חוויה מיוחדת במינה.

שנים אנו לומדים. שומעים. קוראים ורואים

סרטים על השואה. זה באמת נושא גדול וטעון.

המעשים והמספרים בלתי נתפסים.

שנים אני מתלבטת אם צריך לנסוע לפולין?

לא נסעתי כי מאוד חששתי מהחוויה. לא רציתי

לפגוש את הדבר הזה.ואני עדיין פוגשת אנשים

שפוחדים להפגש עם המקום הזה.

לפני מספר שנים הייתי בשליחות בטשקנט 

שבאוזבקיסטן. גם אז הוציאו משלחת תלמידים

לפולין. יצאתי בעוז כנגד "פסטיבל פולין", חשבתי

שזה לא נכון להוציא בני נוער בני 17 להתמודד עם

נושא כל כך כאוב. אמרתי שהזהות היהודית לא

צריכה להיבנות על העצב והקרבנות.

חששתי ממסע מדכא. וכמי שבחרה בחיים של מודעות

ושמחה לא התחשק לי להיכנס לדיכאון.

וקיבלתי החלטה שאם בכלל אצא לפולין, זה יהיה

רק עם תלמידים. זה נראה לי הרבה יותר משמעותי.

באמת בימים הראשונים סיירנו בוורשה. ביקרנו

בבתי כנסת. גם היינו בטרבלינקה. זה מחנה שנראה

מטופח ויפה. יש אנדרטה אבל אין שום שרידים.

הם מחקו הכל. העלימו ראיות. זה היה באמת מרשים,

מעניין, קצת מרגש לשמוע את הסיפורים. אבל יפה מדי

מכדי לדמיין משהו.

ביום שהגענו למיידנק, "חטפנו כאפה". גם המעט שהשאירו

שם היה מראה קשה ובלתי נתפס. מה שנשאר מהמקלחות,

ותאי הגזים עורר בכולנו גל אדיר של רגשות.

ואתה עומד שם פעור פה. נעתקו המילים...צעדנו שם

בשתיקה רועמת. שתיקה שלא מבינה כלום. שתיקה כועסת.

וכך המשכנו .ראינו גם את הר האפר.הר של אפר של בני

אדם שנשרפו מעורב בבוץ.- מ ז ע ז ע.

המשכנו להזדעזע בעוד מקומות. ראינו את אושויץ ובירקנאו.

ראינו את המכונה המשומנת של הגרמנים. התחקינו אחר

השיטה...הסיסטם. השקרים...האכזריות...הלחיצה הקלה

הבלתי נסבלת על ההדק.

ראינו את בתי הכנסת המפוארים יותר והמפוארים פחות.

הם היו שוממים. חלקם הפך לאורוות בזמנם או למוזיאונים

בימינו. מקומות שרועמים בשתיקתם ובריקותם ומספרים

באילמותם על קהילות שלימות שנכחדו.

ולמה?

ככה. כי מישהו חשב שהם נחותים.

ראינו את הרוע והזדעזענו...

כשהמדריכה אמרה שהנאצים נהגו כמו חיות,התקוממתי.לא, חיות אינן

נוהגות כך סתם כלפי בני מינם. מה שמפחיד זה שבני אדם עשו זאת

בדיעה צלולה ועם תכנון מדוקדק...עם (כמעט) שלם נגרראחרי הטרוף הזה .

וכשחזרתי משם "התהפכתי": אינה דומה שמיעה לראייה. כעת אני ממליצה לכל אדם באשר

הוא ללכת ולראות במו עיניו.לראות כדי לזכור ולא לשכוח! חייב אדם להראות את עצמו כאילו

הוא יצא...מפולין...גרמניה וכו...כאילו הוא היה שם על מנת שזוועה כזו לא תחזור שוב.

לזכור ולא לשכוח.שהרוע הזה קיים בכל אחד מאיתנו..לזכור ולומר בקול רם

שאינו משתמע לשני פנים "לעולם לא עוד"! ..

 


 

 

 

הוספת תגובה
RSS Feed 

חיפוש