לכבוד שבת והמפגשים המשפחתיים: מה עושים עם ביקורת?

22.05.2016 (01:38)

איך אפשר להיות בשמחה ולא להפגע כשמותחים

עליך ביקורת? 

והכי... מהקרובים אליך...ולא פעם זה קורה 

במפגשים משפחתיים...והחגים בפתח.

 

****

 פעם אנשים היו באים יותר לבקר אחד 

את השני. לפני המדיה והטלויזיה, היו נכנסים

אחד לשני, לפעמים גם בלי להודיע. 

 

היום ,נראה לי שזה קורה פחות ופחות, אנשים

הרבה יותר עסוקים ופחות פנויים לבקר זה את

זה. מה שכן, היום אנחנו בעידן של לבקר מאוד,

רק שזה מלשון ביקורת. כל יומיים צצות ועדות 

חקירה וביקורות. מצד אחד זה מבורך,כי זה חושף

שחיתויות ומונע דברים קשים.ומצד שני נראה

שזה כבר "מכת מדינה". על כל דבר יש ביקורת

ולא פעם מוגזמת.

 

רק שימו לב איך אותה המילה "לבקר" באה

בשתי משמעויות שונות. 

 

שונות? כן, אבל למעשה זה אותו רעיון. כי כשמישהו

מבקר אותך במשמעות של ביקורת, הוא במובן

מסוים בא לביקור כמו אורח, שלא תמיד הזמינו

או חיכו לו ואומר את "דעתו הצודקת" עליך:

על איך שאתה נראה, או משהו שעשית וכו'

לא פעם הוא ממש  כמו "מתפרץ" לדלתך,

מבלי שהזמנת או התכוננת, בלי לשאול אם זה

מתאים לך. כמו הביקורים של פעם.

 

עוד אומרים לך "זו ביקורת בונה",

פעם הייתי אומרת -ביקורת בונה רק מחיצות...

אבל זה לא מדויק. ביקורת גם יכולה להיות 'מתנה'.

 

נכון, לפעמים זה ממש כואב,כמו סטירה בפרצוף

זה איכשהו..תופס אותך לא מוכן, לא פעם

דווקא כשמצב הרוח שלך מרומם, הכל נראה ורוד,

אתה שמח וטוב לב. ואז מישהו בא ופתאום משום

מקום "זורק "לך איזה מילה או "חוות דעת" עליך...ככה.

ו"הלך עליך"...באסה. כעס.עצב תסכול...

בא לך לתת לו בחזרה....

 

זה יכול להיות עוד יותר כואב כשזה בא מהיקרים

והקרובים לך : בן זוג, בן, בת,אח , בוס וכו'.

זה באמת כואב... זה לפעמים נוחת בול...

על ה'בטן הרכה'

 

הנטיה הטבעית היא להתנגד ולצאת למתקפה 

בחזרה. אבל זה מקום שרק מעצים את הכאב

והתסכול.

 

מה עושים? איך לא 'נופלים במלכודת' הזו?

 

א. מזהים את הסיטואציה. ואת הרגש שבא בעקבותיה.

  זה יכול להיות: עלבון ,כעס, עצב,זעם,תחושת חוסר

  אונים. 

ב. נושמים- אנחנו פעמים רבות שוכחים את זה.

    ושוהים ברגש, לא דוחים אותו.

ג.לוקחים רגע למחשבה: איך להגיב? 

 

לרוב אנחנו יודעים  להבחין  האם הביקורת

היא כנה ועניינית או האם היא לא רלוונטית ולא כנה.

במקרה השני פשוט נשים את חוסננו למגן

ולא נתרגש מכל דבר. פשוט נזכיר לעצמנו שלא

כל מה שאומרים נכון וראוי להתייחסות.

אם "דלתנו " במובן של הערך העצמי שלנו, מספיק

חזקה איש לא יוכל כך סתם להתפרץ.

 

 זה יכול להיות לא נעים ושמעתי מאנשים רבים

שקשה להם מאוד עם ביקורת וכך גם לי זה היה

אבל ככל שאנחנו מפתחים את החוסן הפנימי

שלנו כך קל לנו יותר.

 

כשתחושת הערך גבוהה גם כשמישהו "מבקר

"אותנו נוכל לעמוד מולו ובענווה במקום להתנגד,

פשוט נתבונן על הדברים שנאמרו ואם מצאנו

בהם משהו אמיתי. אפשר פשוט לומר "סליחה,טעיתי, 

או "אבדוק את זה וכו'.

 

תזכרו שהוא רק בא לביקור.אתם "בעלי הבית"

אתם מחליטים את מי אתם רוצים לקבל?

את מי לשלח בנימוס בחזרה,

למי לא לפתוח את הדלת

ולמי לתת להכנס. אולי אף לומר

תודה על ההערה/ הארה שהעביר לכם.

כי זו יכולה להיות מתנה עבורכם.

משהו לתשומת לב...לשיפור.

 

קחו את זה אתכם למפגשים המשפחתיים

זה יכול לעזור.

 

גם אני הייתי שם..הייתי מאוד נפגעת.

היום שמתי לב שאני כבר כמעט לא חווה

את זה. שאני יודעת לקבל כמתנה או לדחות

לפי הסיטואציה.-זה תהליך וזה נפלא.

 

פיתוח החוסן הפנימי הוא נדבך חשוב בדרך

לחיים עם שמחה פנימית וסיפוק . על כך אני

שוקדת בימים אלה בכתיבת קורס שיראה לכם

את הדרך להתאורר לחיים בשמחה ללא תנאי,

בפשטות , ביעילות...בשבעה צעדים.

פרטים בקרוב...

 

שבת שלום

אהבה ואור

יפה

__________________________________

 

שיתופים בפייסבוק יתקבלו בברכה

שתף בפייסבוק

______________________________

 לקבלת 12 שיעורים לשחרור כעסים לחצו כאן

______________________

בקרוב...הקורס השלם
להתאורר לחיים בשמחה
__________________

יש לך עוד הזדמנות ללמוד

להפסיק להתפרץ או להתפוצץ 

לכעוס בלי להרוס

 לפרטים לחצו כאן

 ________________

לחצו כאן לשמיעת הראיון ב'קול רגע'

תהנו.

 __________________________

לשמיעת האם ואיך אפשר לסלוח למישהו שעשה לנו

משהו נוראי-לחצו כאן

להדליק את האור הפנימי-לחצו כאן

______________________

 בקרו באתר שלי

 בקרו בבלוג שלי

 ___________________________

לפגישת התאוררות לחץ כאן

 ((חתימה))

 

 

 

 

 

הוספת תגובה
RSS Feed 

חיפוש